מה הזמן מסמן לי

אז אחרי שלא עדכנתי זמן מה הגיע הזמן לעדכן שוב. אחרי שנמחק לי כל הפוסט פעם וחצי (לעזאזל עם הכתיבה הזאת בטלפון).

בפעם האחרונה עצרנו בנלסון שאמורה להיות עיירה צעירה ומגניבה. לצערנו לא הספקנו יותר מדי לראות אותה כי היה לנו רק לילה אחד שם וגם זה היה בהוסטל מרוחק כי לא נשאר מקום.

משם נסענו לפארק הלאומי אייבל טזמן הנמצא על החוף הצפוני של האי הדרומי.
אייבל טזמן היה האירופאי הראשון (הולנדי למען האמת) שהגיע לניו זילנד, במאה ה-17. הוא הוריד כמה אנשים מהמשלחת שלו לחוף והמאורים, הילידים של האי הרגו חלק מהם.
טזמן פשוט עשה אחורה פנה וברח. בדרך הוא גילה את טזמניה (כן כן, זה על שמו) אבל “פספס” את אוסטרליה שגילו אותה רק כמה שנים מאוחר יותר.

הפארק הלאומי חולש על החופים האלו שאליהם ירדו אנשיו של טזמן. עשינו טרק של יומיים וכיסינו בערך חצי מהפארק שעובר בעיקר בחופים אך בסוף כל חוף מגיעים לסלע ענק שצריך לטפס מסביב כדי לעבור אותו ולהגיע לחוף הבא וכן הלאה. בין לבין יש תצפיות מדהימות.
image

image

image

image

image

image

באמצע הפארק יש מן מפרץ/לשון של מים שנכנסים לתוך היבשה מפתח קטן וחולשים על רצועה באורך של בערך 2 קילומטר על קילומטר אחד. ניתן לחצות את המפרץ הזה רק שעתיים לפני שעתיים אחרי שיא השפל, דבר הקורה פעמיים ביום.
image

ישנו באוהל ממש על גדת המפרץ כך שיצא לנו ממש לראות את המים עולים לאט לאט רק שעה וחצי אחרי שחצינו את המפרץ הזה בשפל.

תצפית על החופים מרחוק אחרי שכבר החלנו נסיעה באוטו בדרך חזרה.
image

במהלך הנסיעה, קראנו בפרנזי (המדריך שקניתי בארהב על ניו זילנד) המלצה על מקום ממש על הכביש – רק חמש דקות הליכה. אכן הגענו לבריכה יפה במרכז נחל עם אבני גיר שהמים עשו בהם צורות מדהימות.
מיותר לציין שהיינו שם לבד לגמרי.
image

image

image

image

משם נסענו לאזור נלסון לייקס (אוהבים את השם נלסון כאן) שנמצאים שעה וחצי נסיעה דרומה. מדובר באזור עם אגמים יפהפיים והרים מרשימים המתנשאים מעליהם.
התארחנו שם אצל משפחה שגרה בסוג של חווה (כמה סוסים, עז, פרות, תרנגולות ועוד).
לקראת שקיעה יצאתי עם הילדים שלהם לטיול בגבעות מסביב.
image

image

לקחנו יום אחד מנוחה שבו עשינו קייאקים באחד האגמים
למחרת יצאנו לטיול בן יומיים בטיפוס להר רוברט המתנשא מעל לאחד האגמים.
העלייה תלולה מאוד וקשה אך מהר מאוד מגיעים גבוה מעל לצמחייה (בוש
-ליין בעגת המטיילים) והנוף עוצר נשימה.
image

image

אחר כך המשכנו ללכת יום שלם על רכס, שבשילוב ראות מעולה סיפק תצפיות מדהימות.
ההליכה ברכס בנוף הזה גרמה לנו להרגיש כמו חבורת הטבעת משר הטבעות.
image

image

לקראת ערב, הגענו לבקתת אנג’לוס שנמצאת לחופי אגם היושב למרגלות הפסגה (רואים את הבקתה בקטן בצד שמאל למטה)
image

שקיעה מהבקתה
image

ישנו בבקתה ובבוקר התחלני בירידב בדרך אחרת שכוללת מפלים רבים עד שמגיעה חזרה לאגם. משם המשכנו עוד 8 ק”מ על גדת האגם עד שחזרנו לאוטו.
image

קינחנו בסטייק עסיסי וחזרנו לישון לילה נוסף אצל המשפחה המארחת.

מנלסון לייקס התחלנו בנסיעה לכיוון החוף המערבי. בדרך עברנו בעיירה שנקראת מורצ’יסון אשר זכרנו אותה מטיפים שקראנו שהמליצו על רפטינג בעיירה.
מצאנו את המשרד של החברה ברחוב הראשי והחלטנו להיכנס ולראות.
איך שנכנסנו המדריך בדיוק עמד מול קבוצת אנשים גדולה ותדרך אותם. פתאום הוא שם לב אלינו ונהיה לרגע בשקט. ואז שאל אותנו – do you guys wanna go rafting?
ענינו שכן ומפה התארגנו (ושילמנו כמובן) תוך דקות ספורות ויצאנו לרפטינג.
השייט לא דמה בכלל לרפטינג שעשינו באי הצפוני. הוא היה הרבה יותר רגוע (הבנו את זה מראש עם מספר יחסית גדול של מבוגרים) אבל בגלל שהנהר הרבה יותר רגוע בילינו הרבה מאוד זמן במים, צפים רק עם החגורת הצלה. היה כיף! בגלל שיצאנו כל כך מהר בקושי התארגנו על אוכל ובסוף הרפטינג כבר היינו רעבים ממש. כשחזרנו למשרד שלהם הייתה עמדה עם עוגות קטנה (scons ) שכמובן חיסלנו את רובה.

משם הגענו לחוף המערבי אל סלעי הפנקייק.
זה מן מצוק שנכנס למים ועם השנים המים הגואים והשופלים עשו חריצים גם בתוך המצוק עצמו מה שיצר בריכות פנימיות וגם בתוך הסלעים עצמם, מה שמקנה להם מראה של ערימות של פנקייקים.
image

פגשנו שם שוב את נוי וענבר שטיילנו איתם מהאי הצפוני ועד נלסון וחיכינו לשעת שיא הגאות. בזמן הזה המים ממש נכנסים לתוך החורים של המצוק ופוגשים בחוזקה בקירות מה שגורם להשפרצת מים בחריצים לגובה רב. הרגיש כמו סוג של לוויתנים שמשפריצים ממש גבוה. היה מדהים!!
image

משם המשכנו לכיוון ארתור’ס פאס, שהוא אחד ממעברי ההרים העיקריים של האלפים הדרומיים שחוצים את כל האי הדרומי מצפון לדרום.
ביום הראש ישבנו מול מפלי devil’s bowl, המתנשאים לגובה של 140 מ’. ישבנו שם וקראנו ספר, החיים הטובים…
image

למחרת בבוקר עלינו על avalanche peak, עלייה קשה אבל מתגמלת בטירוף על רקע ההרים המושלגים והמפלים הנ”ל.
image

image

image

פגשנו שם גם קיות (קיה, סוג של תוכי אשר ייחודי לניו זילנד, ונחשבת לציפור החכמה בעולם). הם הייתה ממש בסכנת הכחדה אבל עכשיו קצת שיקמו ויש בערך 5,000 כאלה
image

מארתור’ס פאס הדרמנו לאורך החוף המערבי והגענו לאזור הקרחונים. ישנם מעל 1000 קרחונים בניו זילנד וספציפית שם יש שני קרחונים שהם נגישים מאוד. או היו נגישים לפחות. פרנץ יוזף ופוקס הם שני קרחונים שבעבר היו נגישים ברגל, אך מאז 2008 איבדו יותר מקילומטר מאורכם!!! (אורכם כ12 ק”מ)
אז היום ניתן להגיע אליהם במסוק בלבד.
תמונה להמחשה:
image

החלטנו לקחת טיול לפרנץ יוזף. הולבשנו בציוד מיוחד הכולל קרמפונים (כמו סכינים כאלה שמחוברים לנעל כדי לתקוע טוב את הרגל בקרח) וכך טסתי לראשונה בחיי במסוק. וגם טיפסתי לראשונה בחיי על קרחון.
image

image
image
image

במהלך שלושת השעות שהיינו על הקרחון לקחו אותנו לראות כל מיני מערות מגניבות שהחלקנו דרכן ועוד דברים מגניבים. אפילו יצא לנו לראות חתיכה מהקרחונים שמתנתקת ונופלת (איזה רעש זה עושה…).
image

image
image

image

אחר כך הלכנו רק לעשות תצפית קלה עך הקרחון השני, פוקס:

image

היעד הבא שלנו אחרי זה הייתה וונקה, עיירה מגניבה עם נישה מיוחדת. אבל עליה כבר אספר בפעם הבאה.

ככל שהזמן עובר צוברים עוד ועוד חוויות אדירות שכנראה עדיין לא יצא לי לגמרי לעכל. לדעתי תיארתי בפוסט הזה את מסעותינו עד תחילת פברואר, אז צריך להשלים עוד 3 שבועות של חוויות (ויש הרבה כאלה).

בינתיים נשאר לנו פחות משבועיים בניו זילנד ואנחנו רק מחפשים איך להדביק ולהספיק עוד דברים בזמן שנשאר.

שחר.

Advertisements

2 thoughts on “מה הזמן מסמן לי

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s