שעה שאני מחפש את הים

נחתנו במנילה אחרי 3 ימים מסעירים בבנגקוק.
לא חיכינו הרבה וכבר מהשדה לקחנו מונית היישר לטרמינל האוטובוסים כדי לקחת נסיעת לילה לצפון האי לוזון (על שם אבי) הגדול באיי הפיליפינים.

כבר מהרגע הראשון הדהימו אותנו החביבות של המקומים,  שאהבו פשוט לשוחח איתנו על הא ודא בכל הזדמנות וגם האנגלית הטובה שלהם.

מדהים שאוטובוס מצ’וקמק כזה,  שלוקח אותי לנסיעה של 9 שעות ולא מתקרב לרמה (הלא כל כך טובה) של אגד מספק לי וייפי. הזוי.

האוטובוס יצא ממנילה ב10 בלילה והגענו לבנאווי קצת לפני 7 בבוקר.
בנאווי מפורסמת כבירת שדות האורז המפורסמים של הפיליפינים, שקיבלו מעמד של אתר מורשת עולמית לאור הגובה שבו הם ממוקמים והתלילות היחסית שלהם.
כלי התחבורה העיקרי שם הוא טרייסיקל (Tricycle )- אופנוע עם סירה שמספיקה בצפיפות לשני אנשים.

image

עשינו שם שני טרקים שונים של הליכה בשדות האורז כשאחד מגיע למעיינות חמים

image

ואחד עובר בכפר המפורסם בטאד יורד למטה למטה עד שמגיע למפל יפה.

image

image

image

רוב הטיולים שעשיתי בניו זילנד (ובכלל) מתחילים בנקודה נמוכה, מטפסים גבוה גבוה עד שמגיעים לנקודה היפה ואז יורדים חזרה. כלומר קודם עובדים קשה, אז נהנים ואז מתאמצים פחות.
במקרה של הטרק לבטאד זה היה הפוך. עבדנו קשה בסוף והתיגמול קצת מוזר.
ההליכה בין הטרסות הייתה חוויה מיוחדת וגם קצת מפחידה.  כלומר מפחיד ליפול לתוך הטרסה או יותר לטרסה הנמוכה יותר ולפעמים מדובר בגובה של שני מטרים.

image

image

מבנאווי נסענו שעתיים צפונה לסגדה.
בסגדה התגלו שתי מערות ענק שבהמשך כנראה הסתבר שהן מחוברות.
שכרנו מדריך כדי לבצע טיול ממערה למערה. אנחנו יחסית התאמצנו, טיפוס על סלעים, קפיצות, חבלים והוא ב-“אהלן אהלן” עם כפכפים.

image

image

מתישהו הגענו לנקודה שהמדריך אמר “זה הסוף”. אבל אני ראיתי שיש המשך כלשהו ושאלתי אותו מה יש שם. הוא ענה “סווימינג פול. ורי קולד”. אני חשבתי אה טוב. אבל מאור יאללה בוא ניכנס וכך קפצנו למים הקפואים בבריכה בתוך המערה (שהיה קצת קשה לטפס החוצה ממנה) אבל לפחות היינו מרוצים.

image

למחרת יצאנו לעוד טיול לאיזה מפלון אבל בדרך ראינו מישהו חורש את השדה שלו עם באפלו מה שפתאום העיר אותנע והזכיר לנו שאנחנו עדיין בעולם שלישי.

image

ביום שאחרי נסענו חזרה לכיוון מנילה באוטובוס לילה ואיך שהגענו כבר יצאנו לטיול ארוך א-לה מאדים להר הגעש פינטובו (האפר הרב שהוא פיזר בהתפרצות ענק לפני 20 שנה גרם לאזור להיראות כמו כוכב אחר). ההר איבד 300 מ’ בהתפרצות האחרונה בתוכו נוצר אגם מדהים.

image

בילינו עוד לילה במנילה, שאמנם לא הייתה מעניינת יותר מדי אבל הרגישה הרבה יותר נעימה מבנגקוק וטסנו לפלוואן.

בפלוואן יש את אחד משבעת פלאי תבל של הטבע, נהר תת קרקעי של כמה קילומטרים אבל החלטנו לוותר עליו (בד”כ זה לא שווה את הזמן הרב והמחיר היקר. 
נסענו לעיירה אל נידו (עוד חמש שעות נסיעה. הכל רחוק פה).
אל נידו שוכנת על החוף המערבי בצפון פלוואן (יש לו צורה של נקניק) וקרוב לחופה יש מאות איים קטנים עם צוקים, חופים ולגונות שכאילו נלקחו מהחלומות.

image

באל נידו צללנו ועשינו טיול איים (island hopping ) בין חופים והלגונות.
אחרי כמה ימים שם נסענו כמה שעות דרומה והגענו לפורט ברטון, שהתיאור של דומה לאל נידו רק שהיא משמעותית פחות תיירותית והרבה יותר נקייה. המים הצלולים:

image

אם באל נידו יש המון סוכנויות טיולים, מסעדות וחנויות רוכלים,  אז בפורט ברטון כשהולכים ברחוב מרגישים ממש בעיירה אותנטית שהתיירות הגדולה עוד לא פגשה אותה.
אחרי יום של התחרדנות על החוף (הנסיעות המוקדמות האלה שצריך לקום אליהן ב6 בבוקר מעייפות!!) יצאנו ליומיים של טיולים על האיים שלעיתים הרגישו כאילו אנחנו הראשונים לעצור שם.

image

image

מפלוואן רצינו לטוס לכיוון קאמיגן. הבעיה, שהמטוס לאי יוצא מסבו (העיר השנייה בגודלה בפיליפינים) יוצא כל יום ב6 בבוקר.  אז היינו צריכים לבלות לילה בסבו.
רגע לפני שיצאנו לשדה התעופה בפלוואן ותוך כדי שמחפשים באינטרנט מקום לישון בסבו, פגשנו ישראלי שזאת הפעם המלאן-תלפים שלו בפיליפינים שאמר שסבו אחלה עיר ואפשר בכיף לבלות בה לילה.

וכך החלטנו שבמקום לישון כמה שעות ולצאת לכיון בטיסה לקאמיגן ב4 לפנ”ב, נעשה לילה לבן של כיף בסבו.

זה כלל הפסד של 150 שקל, אבל ממש מהנים בקזינו בסבו (כמובן שבשלב מסוים היינו ברווח, אבל חייבים להמשיך לשחק), בידור בקניון עצום שלבטח היה הכי גדול ויפה בישראל ומסיבה עד אור הבוקר שממנה נסענו ישר לשדה. הישר לקאמיגן.

קאמיגן הוא אי קטנטן (היקף 64 ק”מ) אשר חולשים עליו 7 הרי געש כבויים מה שהופך אותו לפיסת היבשה עם היחס של הר געש לק”מ הנמוך העולם.
בגלל שהאי נוצר מהתפרצותם בעבר החול שלו שחור והחופים לא כל כך יפים. עם זאת יש במרחק של קילומטר מהאי שני איים קטנים עם חול לבן עם חופים טורקיז מהממים.

image

image

הנוף בקאמיגן מדהים עם זאת. השילוב של הצמחיה הירוקה על רקע ההרים והים פשוט מטמטם. ביחד עם כמה מפלים יפים והצלילות היפות ביותר שעשינו החוויה באי היתה נהדרת.

image

image

מקאמיגן המשכנו לעוד מספר ימים בבורקאי שנחשב לאי המתויר ביותר אך גם לבעל החופים היפים ביותר ובצדק.

image

image

image

אחרי לילה נוסף במנילה, שבו אכלנו בפלאפל של בני, תימני מהשיכון (של ראשון) חזרנו לבנגקוק.

הפיליפינים ידועים בשקיעות המדהימות, שכמעט כל ערב סיפקו לנו תמונות מדהימות.
מצעד קטן של “השקיעה היומית”

image

image

image

image

image

image

Advertisements

One thought on “שעה שאני מחפש את הים

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s